מקור הטקסט
משל "לחם חיטים"
"זוהר לעם"
סִפְרָא דצניעותא
הקדמת סִפְרָא דצניעותא
מהד' 21 כר'. כרך יא. דף א
מהד' 10 כר'. כרך ה. דף א
2. משל
לאדם, שדירתו הייתה בין ההרים, ולא ידע יושבי עיר. זָרע חיטים, ואכל החיטים כמו
שהם. יום אחד בא לעיר. הגישו לו לחם טוב. אמר אותו האדם, זה לְמה? אמרו לו, זהו
לחם לאכול. אכל, והיה טעים מאוד לחיכו. אמר, וממה נעשה זה? אמרו לו, מחיטים.
אח"כ הגישו לו עוגות בלולות בשמן. טעם מהם, אמר, ואלו ממה נעשו? אמרו לו,
מחיטים. אח"כ הגישו לו מאכלי מלכים הנילושים בשמן ובדבש. אמר, ואלו ממה נעשו?
אמרו לו מחיטים. אמר, ודאי אני בעל כל אלו, כי אני אוכל העיקר של כל אלו, שהוא
חיטה. ומשום דעה זו, לא למד איך לעשות כל אלו המטעמים, ולא ידע ממעדני העולם,
ונאבדו ממנו. כך מי שאוחז כלל החכמה, ואינו יודע בכל העידונים המענגים היוצאים
מהכלל ההוא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה