לחם חיטים - משל זוהר

לֶחֶם חִיטִים

מתוך  ספר הזוהר חלק "ספרא דצניעותא" (דף א')

אָדָם שֶדִּירָתוֹ הָיְתָה

בֵּין הֶהָרִים,

וְלֹא יָדַע יוֹשְבֵי עִיר,

זָרַע חִיטִים,

וְאָכַל אֶת הַחִיטִים

כְּמוֹת שֶהֵם.

יוֹם אֶחָד בָּא לָעִיר.

הִגִּישוּ לוֹ לֶחֶם טוֹב.

אָמַר אוֹתוֹ הָאָדָם:

"זֶה לְמַה?"

אָמְרוּ לוֹ:

"זֶה הוּא לֶחֶם לֶאֱכוֹל".

אָכַל,

וְהָיָה מוּטְעָם מְאוֹד לְחִיכּוֹ.

אָמַר: "וּמִמַּה נַעֲשָה זֶה?"

אָמְרוּ לוֹ: "מֵחִיטִים".

אַחַר כָּךְ הִגִּישוּ לוֹ

עוּגוֹת בְּלוּלוֹת בְּשֶמֶן.

טָעַם מֶהֵם,

אָמַר: "וְאֵלּוּ מִמַּה נַעֲשוּ?"

אָמְרוּ לוֹ: "מֵחִיטִים".

כָּך הִגִּישוּ לוֹ מַאַכְלֵי מְלָכִים

הַנְּלֵשִים בְּשֶמֶן וּדְבַש.

אָמַר: "וְאֵלּוּ מִמַּה נַעֲשוּ".

אָמְרוּ לוֹ: "מֵחִיטִים".

אָמַר:

"וַדַּאי אֲנִי בַּעַל כֹּל אֵלֶּה,

כִּי אֲנִי אוֹכֵל

אֶת הָעִיקָר שֶל כֹּל אֵלֶּה,

שֶהוּא הַחִיטָה".

וּמִשּוּם דֵּעָה זוֹ,

לֹא לָמַד אֵיךְ לַעֲשוֹת

כֹּל אֵלּוּ מַטְעָמִים,

וְלֹא יָדַע מִמַּעֲדַנֵּי הָעוֹלָם

וְנֶאֱבְדוּ מִמֶּנוּ.